אחיות מספרות סיסטרהוד
נירה הלל עמיר
בינואר השנה חגגתי 40.
ובתוך ג'ינגול בלתי נגמר ומירוץ החיים, החלטתי לקנות לעצמי מתנה: בית.
אבל לא כזה שבוחרים לו מטבח מעוצב ופרקט משובח. ולא, גם אין לו גינה עם עץ לימונים.
אלא בית, שבו חדרי הלב נפתחים כל יום רביעי בשעה 21:00 בערב.
ושבגינה שלו יש פירות מכל מיני סוגים, ושפע של אהבה.
ובבית הזה אני מרגישה שייכת, ואהובה, וטובה רק מעצם היותי.
הגעתי לסיסטרהוד
הגעתי לבית שהוא שבט.
של נשים עוצמתיות,
מרגשות, מצחיקות, אמיתיות.
כל אחת שונה מהשניה.
מפוזרות על פני הארץ שלנו (אפילו אחת ממדינה רחוקה).
מגיעות בצבעים, גדלים, וסטטוסים שונים.
אבל בין כולן חוט אחד שמחבר: אהבה.
אני לא חושבת שיש הרבה מקומות בחיים שאת מקבלת ומעניקה אהבה ללא תנאים, באפס שיפוטיות, שסביבך עיניים, אוזניים, ולבבות שבאמת רואים אותך בטוב שלך, גם כשאת מרגישה הכי לא.
אז מה תכלס עושות שם?
זה לא מעגל נשים רוחני. וזה לא מרתון להשגת חלומות. זה גם לא ממש קורס. זה שום דבר מזה והכל ביחד.
פעם בשבוע לומדים נושא שקשור למגדר: בריאות, כסף, כוח, אימהות, השרשרת הבין דורית שלנו ועוד.. והנושאים האלה מקבלים צורה וחיים מהמציאות היומיומית של כל אחת שם (וואוו לא ייאמן כמה שהרבה קשור למגדר!!)..
אבל אם תשאלו אותי בתכלס בתכלס בתכלס מה בדיוק: השיעורים הם רק תירוץ למה שנוצר שם ולשבט שממשיך איתך אח"כ. זה באמת פרייסלס.
כי איפה עוד בחיים הייתי פוגשת כמות כזו של נשים מהממות שהופכות לחברות לב??
תנו לעצמכן מתנה ותקנו לכן בית. זה הבית הכי זול והכי שווה שאי פעם תוכלו לקנות
מיכל ברקאי ברודי!-תודה שאת את. ויצרת את המרחב הזה שהוא משנה חיים ותודעה.
אוהבת אותך מאוד!
עדן לויטה
אימלה איך אני מקנאה בכל מי שעומדת להתחיל את המסע משנה החיים הזה.
כתבתי כבר בכל פלטפורמה אפשרית ואמשיך לכתוב שהסיסטרהוד הוא מחולל ניסים וקסמים ועושה את העולם טוב יותר.
הסיסטרהוד נתן לי במתנה אותי. לא שלא הייתי שם קודם, אבל קיבלתי אישור לכל מה שאני. לזה שיש דורות על דורות של נשים שהיו כאן לפניי שנמצאות אי שם ומריאות לי.
קיבלתי את הבריאות שלי – בזכות הסיסטרהוד החלטתי להקשיב לגוף שלי שסבל קשות למרות שאינסוף רופאים אמרו לי שאני מדמיינת בפעם הראשונה בחיים החלטתי להתעקש ולהגיע לרופא מומחה שאיבחן אותי בשניות.
הסיסטרהוד הציל לי את החיים כשהותקפתי והגבתי מהר כי ידעתי שיש לי את הכוח. שאני צודקת. שאני יכולה.
הסיסטרהוד נתן לי את ההבנה שהרבה מהקונפליקטים שלי הם בכלל לא עדן הקטנה מול העולם אלא חלק מהתמונה גדולה יותר.
הסיסטרהוד נתן לי חברות ועומק ושבט שרק מחכה לחגוג איתי הצלחות ולהריע ולשמוח על כל גדילה.
התחלתי את הסיסטרהוד באמירה ש"אני שונאת מעגלי נשים" וסיימתי אותו בידיעה שנשיות היא הכוח הגדול ביותר בעולם.
הסיסטרהוד נתן לי את היכולת לראות את הפגיעות, הכאב והיופי של גברים ולרצות אותם שותפים.
הסיסטרהוד הדליק לי את התשוקה. להביא את הדבר הזה לכל אישה בעולם, ליצור מקום. להביא פגיעות ואומץ ואמת וידע לכל מי שרוצה. כי זה הדבר הכי מחולל ניסים ביקום.
זה לא עוד קורס העצמה זה לא עוד משהו לרפרטואר. זה לקבוע אחת לשבוע דייט עם עצמך ולהתאהב בך.
נטע אור
קרו המון דברים בשנה האחרונה עבורי, חלקם נפלאים וחלקם פחות.
מי שקרוב אליי מספיק, יודע שאני בתקופה לא פשוטה בחודשים האחרונים.
ומי שלא קרוב מספיק, אולי הרגיש..
אז בחמישי שישי עזבתי הכל ונסעתי דרומה לריטריט של הסיסטרהוד.
הייתי מוקפת באחיות מופלאות שנכנסו לי ללב בחודשים האחרונים (ולא מתכוונות לצאת משם) בזכות מיכל המופלאה Michal Barkai Brody.
בשיחת סיכום של הריטריט מיכל ביקשה מאיתנו לחשוב מה מחזיר אותנו לסנטר שלנו.
ואני, שבחודשים האחרונים נמצאת בכל כך הרבה מקומות שהם לא הסנטר שלי, לא הצלחתי למצוא את התשובה בקלות.
כי אלו באמת היו חודשים שנטע כמו שאני מכירה אותה כבר לא הייתה כל כך, ונטע החדשה לא הייתה ברורה לי, ובתוך כל הכאוס הרגשתי שאני מחפשת את עצמי כל בוקר מחדש, ולא מוצאת.
אבל לא משנה כמה חפרתי בניסיון למצוא תשובה "טובה" לשאלה מה מחזיר אותי לסנטר שלי, היו 2 דברים שכל הזמן עלו לי לראש שלא יכולתי להתעלם מהם:
1. החיבור שלי ללב.
2. המחויבות שלי לאמת.
ואז, כמו מתנה משמים, בדיוק כשהייתי צריכה תזכורת למה הלב והאמת הם כל מה שאני צריכה –
אחת הנשים המופלאות שיצא לי לפגוש הגיעה לפגוש אותנו טל אוחנה.
ואני יושבת שם, מקשיבה לסיפור המופלא שלה, למילים העוצמתיות, לכריזמה מטורפת שעדיין משאירה כל כך הרבה מקום לרגש..
ובום.
הדמעות מתחילות לזלוג בלי להפסיק. ואני לא רוצה שהן יפסיקו..
אני נותנת למילים של טל לשטוף אותי כמו מים.
ובהתחלה יוצא כאב, ואחר כך יוצא שחרור, ובסוף יוצאת המון המון אהבה.
כי הרגשתי את הלב בסיפור שלה, והבנתי את הכוח של הלב שלי.
כי הסתכלתי לה בתוך הלבן של העיניים וראיתי שם אמת, ונזכרתי כמה חזקה האמת שלי.
כי הרגשתי את הנוכחות החזקה של הרגש שלה, והבנתי את העוצמות שיש בפגיעות שלי.
כי היא הזכירה לי שהלב והאמת שלי, הם לא נקודות החולשה שלי, אלא החוזקות הכי גדולות שיכולתי לאחל לעצמי.
וכשאני מחזיקה בהם חזק, בגאווה, ונותנת להם להוביל אותי – אני כוח.
והלוואי הלוואי הלוואי שכל פעם שהספינה שבתוכי תטלטל מצד לצד, אני אזכור.
זה הסנטר שלי.
זו אני.
וזה וואו.
קייט זירד
דפי שגל פודור
לפני כמה וכמה שנים ישבתי על הספה וביקשתי מהמטפלת שלי להפוך מאריה ללביאה.
אני, אחות של דניאל עידן ותומר, בת דודה של גיא, עידו, דור, עמיר ואורי,
הבת היחידה בכל המשפחה המורחבת, ביליתי את שנות ילדותי בלהיות יותר חזקה, מנהיגה, יותר גבר מכל הגברים. מה שהם יכולים גם אני יכולה, חשבתי.
פמיניזם תמיד העסיק אותי. אלימות מינית נגד נשים (גם אם היא רק בדיבור)
חילחלה את נשמתי, פערי שכר קוממו אותי, גברים שאומרים לי מה אני יכולה או לא יכולה לעשות הבעירו אש הוכחה בעצמותי.
*באת אלי פתאום ואמרת לי בואי*
ואז, ממש בלי לדעת, לפני כמה חודשים, זימנתי לעצמי אנרגיה נשית מופלאה.
מידי רביעי יש לי דייט עם עוד 25 נשים מופלאות, אמיצות, יפות ומלאות ניצוצות של קדושה.
מידי רביעי אני פוגשת את עצמי בפניהן ובליבן של האחיות החדשות שלי.
מי שהקימה את האוהל האדום הזה וגיבשה סביבה שבט היא מיכל ברקאי ברודי
ואת המתנה שקיבלתי בסיסטרהוד שלה, עוד קשה לי להסביר במילים.
*כמעט שקעתי אבל את באת לי פתאום*
אחת לוחמת צדק, אחת שורפת בכנות שלה. אחת לא מוכנה לוותר על הלילית שהיא,
זה בכלל לא משנה לה מה יגידו לה, באחת בוערת אש וחיים והחיוך שלה גורם לי להרגיש הרבה יותר חיה. אחת אמיצה ומעוררת השראה, אחת מנצחת את כל הקשיים שזימנו לה החיים, למרות כל הקשיים. אחת נלחמת בכמה חזיתות על להיות שווה, אחת נלחמת בשדים של עצמה. אחת אמא אווזה, אחת חולמת על אקזיט. לאחת יש זוגיות מעוררת השראה בחברות שבה, לאחת שמחת חיים מדבקת, כזו שמכסה על המון כאב בפנים וכולן יפות כל כך.
*כאשר אנחנו נותנות לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקות, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו*
מעגל של מראות. בכל פעם מתקפת לי אישה אחות את הניצוצות שבי.
בכל שבוע אנחנו מתאמנות בלהוריד איפור ומסכות, בוחרות לתת יד, לפתוח לב. לאפשר לריפוי לבוא, לאפשר לחיבוק הזה לעטוף, לגעת בפצעים ביד עדינה וחומלת, לחבק קצת יותר את עצמינו, לאפשר לניצוץ שלנו להאיר. לא להתנצל, לא להתנחמד, לא להתקטן. לתפוס מקום, לומר אני יפה, לא להסתיר את החיות, את הנשיות שבנו.
זה יום האישה, וסביבנו החשכה גוברת, הקשת כולה מצויה שם: הודעות סליזיות, אונס במלונית קורונה, רצח מול עיני הילדים, פערי שכר, אפליה, מידור, הסללה.
אל מול החושך הגובר אנחנו חייבות להרבות אור. לתת אישה יד לאחותה ולהראות שאפשר גם אחרת.
ואת… אם את מחפשת שבט אחיות- תני לעצמך את המתנה הזאת.
יערה סלומון מיכאלי
שיעור שלמדתי בסיסטרהוד האגדי של מיכל ברקאי ברודי
הוא שבמקום הכי חשוף ופגיע שלנו יש עוצמה בלתי רגילה.
המקום בו אנחנו יכולות להיות כנות באמת, לשים את הכאבים שלנו על השולחן, לגעת בפצעים שלנו ולהודות בקושי- הוא לא נקודת שפל אלא פסגת ההר!
לדבר את האמת שלנו – כשהיא לא 'נקייה מרבב' אלא אמיתית ומוכתמת בשלל סימני הזמן וחוויות החיים שלנו- ולא לחשוש ממה יאמרו עלינו החברים, מאיך זה יתפרש בקרב בני המשפחה, מאיזו השפעה תהיה לזה על הדימוי המקצועי שלי, מתגובות שיחדרו למרחב הפרטי שלנו (כי אם שיתפת, ובטח בפייסבוק, אז זה הרי ציבורי ופרוץ לחלוטין אז מה את רוצה..). לומר בקול רם, אולי אפילו לצעוק- אני לא יודעת!
אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא יודעת איך לצאת מזה.
אני לא יודעת מתי אחזור לעצמי.
אני לא יודעת למה אני ככה.
אני לא יודעת איפה הלכתי לאיבוד.
אני לא יודעת לאן אני רוצה ללכת.
אני לא יודעת כמה עוד אוכל לשאת.
אני לא יודעת את מי לשתף.
אני לא יודעת מי בכלל יוכל להכיל אותי.
אני לא יודעת האם זו אני שמגיבה ככה לסיטואציה או שזה אובייקטיבי.
אני לא יודעת לקרוא לזה בשם. לשים על זה את האצבע. לחדד. לדייק. למסגר.
חוסר הידיעה הארורה הזו שמשתקת ומערערת אותנו, מלווה בבושה ואשמה שלא תואמות את התדמית שעמלנו כל כך לבנות.
אבל אם רק נצליח להתמודד מולן, ניווכח שאנחנו בחברה טובה.
שיש עוד רבות וטובות שלא יודעות 'כל הזמן' ושהפגיעות שלי נותנת לגיטימציה ומקום לפגיעות שלהן.
שלומר שכואב לי, מזמן תמיכה אוהבת.
ולהודות שקשה לי, מזמין א.נשים נוספים לקחת חלק במסע שלי.
ושאולי בעצם במחשבה נוספת, יש משהו מאפשר בתוך מרחב האי ידיעה. ואני יכולה להניח את עצמי חשופה ופגיעה בקדמת הבמה ולומר, זו אני. ואני נהדרת!
לירון כהן שמבק
שינוי בתפיסת העולם
מכירות את זה שכל החיים רק מלמדים אותנו כמה אנחנו הנשים לא אחת למען השנייה? מכירות את האמירה ״נשים שק של נחשים״? ואיך אנחנו גדלות להיות לא סומכות אחת על השנייה ולא מאמינות…
מכירות את זה שאתן נשברות, מרוסקות ואבודות?
מכירות את זה שמי שמרים אתכן אלה תמיד נשים? זו אמא שלך, גיסתך, החברה הכי טובה שלך, השכנה שלך שיודעת לקפוץ לקפה ברגע משבר, אחותך שמכירה אותך כמו את עצמה, והאחות הלא ביולוגית שלך שהיא בדיוק אותו הדבר כמו זו הביולוגית – אם הייתה לך אחת כזו….
ואולי זה כי אנחנו הנשים פשוט מחזיקות באיזו חוויה גדולה ומשותפת? ואולי אם נהיה שנייה רגע יחד בשקט פתאום נגלה שאנחנו באותו הצד?
ונגלה שהמפתח שלנו לעלות ולהתחזק נמצא אחת אצל השניה
כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב על חוויה עצומה.
כבר כמה ימים שעברו מאז שהסתיים לו קורס של לימוד הסיפור הנשי של מיכל ברקאי ברודי
ואני מנסה להבין איך קורה שבמשך שלושה חודשים בהן אני פעם בשבוע במשך שעתיים יושבת מול נשים שאני לא מכירה, הן משתפות בלב שלהן וגם אני ונוצר שם חיבור שהוא ממש שותפות גורל.
קשה להגדיר את הזמן מופת שהיה לי אחת לשבוע בזום עם נשים שלא הכרתי לפני.
איך מתארים קורס שהוא בכלל שינוי תפיסת עולם?
זה סיסטרהוד. קשר נשים שהוא כולו אחווה נקייה שאינה תלויה בדבר.
עדי טאיטו פרנקל
אז כבר שיתפתי פה ש- 2020 דרסה אותי.
ותוך כדי שאני נמעכת מהסגרים, מהלחצים בעבודה ובג'ינגול האינסופי של החיים, ראיתי פרסום של מיכל ברקאי ברודי על "תוכנית סיסטרהוד- לימודי מגדר ופמיניזם" ותוך 10 דק' נרשמתי.
הבטחתי לה פוסט סיכום, אבל כבר 4 ימים אחרי המפגש והמילים לא מתגבשות לכדי מסה אחת. ופתאום אני חושבת שאני לא יודעת מה לכתוב כי אני בעצמי לא יודעת להסביר את הקסם שקרה שם.
אני כן יודעת להסביר שהרגשתי ברת מזל.
במשך 3 חודשים ימי רביעי הפכו לימים השמחים שלי בשבוע, שאחריהם ריחפתי כמה סנטימטרים מעל האדמה. שהרגשתי במרחב הכי בטוח שלי, שלמדתי את הסיפור ההיסטורי שלי ושלנו הנשים, שהתאהבתי עד מעל הראש בנשים שהן הגב שלי, ה-GO TO שלי לכל דבר, בכל עניין, בכל זמן. שיתפנו בסודות הכי כמוסים, בכאבים הכי עמוקים, בתקוות הכי גדולות, ובחלומות שעוד נגשים. וכל זה, כשהרוב קורה בפאקינג זום. הולי מולי גוואקמולי.
מי היה מאמין שמיזנתרופית שכמוני תתחבר לדבר מהסוג הזה?!
תודה לנשים המיוחדות האלה שאיזה כייף שהן עוד איתי,
למיכל ברקאי ברודי על חדת הקרן שאת בעולם
ולי- שהזכרתי לעצמי את האש שבתוכי.
שרה ריבנר גרייבין
לפני שבוע סיימנו את הקורס של מיכל ברקאי ברודי,
ואני עדיין מנסה למצוא את המילים לסכם, ובכלל להבין מה עברתי שם.
התלבטתי הרבה האם בכלל להירשם לסיסטרהוד. מכל מה שקראתי והבנתי- זה היה נראה קורס עבור נשים שהן "כבר שם":
יודעות מה הן רוצות מעצמן, כבר מקימות, פועלות, משנות חיים, דוחפות קדימה, בקיצור כל מה שאני מרגישה שאני לא. אז הבטחתי לעצמי שעוד כמה שנים- אגיע להיות בשלב הזה.
ואז מיכל שלחה לי הודעה שהיא מרגישה שאני צריכה להיות, ושהדרך פתוחה תמיד ובכל שלב. ואם מיכל אומרת? נשמתי עמוק והצטרפתי לקבוצת נשים מדהימה. הצטרפתי עם המון חשש, אבל אם קופצים למים אז עושים את זה בכל הכוח.
אז מה קיבלתי בקורס הזה?
בכנות, אני עוד לא יודעת להגיד ולהגדיר הכל. ייקח לי עוד זמן לתמלל את כל התחושות והחוויות. אבל מעבר לידע (שהוא בעצם כח) והעמקה בעולם תוכן שהוא כל כך חשוב ורלוונטי- פגשתי קבוצה מדהימה של נשים.
כל אחת ואחת הביאה סיפור אישי, עולם של עשייה, וכנות כל כך אמיתית. בכל מפגש הרגשתי שאני יוצאת עם עולם ומלואו. כל מפגש גרם לי לשאול, לקרוא ולהעמיק. ואני רק מחכה לראות איך אוכל להשתלב בעשייה שלהן (כי אתם עוד תשמעו על חלקן- הן הולכות לשנות את העולם).
האם אני הולכת להקים עכשיו עמותה או להתחיל איזשהו פרוייקט? כנראה שלא- כי לכל דבר יש את הזמן שלו. אבל למדתי להכיר ולהעריך את העולם, רקע וניסיון שלי- וגם להיות גאה בו. למדתי לדחוף את עצמי קדימה- גם אם אני לא בטוחה ביכולות שלי. למדתי שפגיעות והיכולת לעצור ולבקש עזרה- זה בעצם כוח מטורף. ולמדתי שלשתף- רק מרחיב את הלב.
אז את חברה יקרה- אל תחכי להרגיש "כבר שם". עופי על עצמך כבר עכשיו, ותתני לעצמך את המתנה הכי מדהימה שתוכלי לבקש.
נועה מימן
לפני כמה חודשים עשיתי את אחת הטעויות היותר נפלאות שיכולתי לעשות.
בטעות, ממש בטעות, נרשמתי ל סיסטרהוד 3. איך נרשמים בטעות לקורס של שלושה חודשים.
מיכל המהממת פירגנה לי על ההרצאה, שאלה אותי על הסיסטרהוד שמתחיל תוך כמה ימים ומתוך אי הנעימות נרשמתי. מיד אחר כך תהייתי מה עשיתי לעצמי. ואיך נכנסתי לזה.
אז שומעות? הטעות הכי מעולה שעשיתי.
השלושה חודשים האלה טסו, ערבי רביעי הפכו לערבים הכי מיוחדים בשבוע. מלא לדעת איך אני יוצאת מזה, עכשיו כל מה שאני רוצה זה למצוא עוד דרכים להשאר בזה.
אז גם אם נדמה לכן שאתן יודעות כל מה שצריך על מגדר, גם אם נדמה לכם שכבר מזמן אתן פמיניסטיות גאות. גם אם אתן חושבות שאתן בכלל לא פמיניסטיות, קחו לכן זמן. קחו לכן מקום. תכירו את השבט, הסיסטרהוד שעוד שלושה חודשים אני נשבעת לכן שלא תדעו איך הסתדרתם בלעדיו. עוד רגע מתחיל סיסטרהוד 4 ואני אשכרה מתבאסת שכבר עשיתי את הקרס המהמם הזה.
מי שרוצה לשמוע עוד – אני כאן לספר ולשבח
תודה מיכל ברקאי ברודי אני לא יודעת אפילו איך להתחיל למנות את כל מה שקיבלתי ממך ומשאר האחיות
גיליה בן גד
את מיכל ברקאי ברודי ראיתי בפעם הראשונה בתוך קובייה שחורה
בזום בנושא אינסטגרם של נעמה עמית
משהו במיכל תפס אותי וחשבתי לי ״אני רוצה להיות חברה של האישה הזאת״
מה עושה אישה מבוגרת שרוצה להתחבר עם אישה אחרת? מציעה לה חברות בפייסבוק כמובן!
מרגע שהתחלתי לעקוב אחרי מיכל הבנתי שיש בה קסם,
לא ברור איך אבל היא מצליחה לקבץ סביבה נשים מדהימות, עוצמתית, אדירות, מצחיקות, נעימות , בעלות לב ענק!
יום אחד פרסמתי שהתפנה לי מקום אחד לסשן צילום מקוצר
ומיכל כתבה לי ״אני באה!״ הסתובבתי עם מיכל בעין כרם, דיברנו
ובאמת, שלא רציתי שסשן הצילום יגמר (הוא באמת לא נגמר כי מיכל הביאה אולי חמש מיליון ג׳קטים שונים ואת כולם צילמנו )כמה שהיא דיברה אני רציתי לשמוע עוד ועוד…מיכל היא אש
מיכל גורמת לי לרצות להיות יותר – הכל יותר –
יותר משפיעה, יותר משמעותית, יותר אוהבת, יותר אהובה, יותר אימא, יותר חכמה, יותר מלומדת, יותר חברה!את הכסף שהחלטתי להשקיע בצמיחה אישית, השקעתי בהסיסטרהוד
מה זה סיסטרהוד?
מי ששואל אותי אני אומרת שאני לומדת פמיניזם ומגדר.
אבל מי שממשיך לשאול שומע שאני לומדת על עצמי, מכירה נשים אדירות מהחיים ובעיקר רוכשת לי חברות חדשות,
שכל אחת מהן
פשוט
עולם ומלואו.
כשמיכל סיפרה לנו שהיא עושה ״ריטריט״ (שזה בעצם מין הפסקה כזו, פרישה מהעולם. או בעברית פשוטה – סופש!)
קצת נבהלתי ,איך אצא, אני
מאיזור הנוחות שלי (שהוא מאוד נוח)
ואסע עד ירוחם לבלות סופשבוע שלם עם נשים שאני בקושי מכירה?!
אז כן, דווקא התרגיל הזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה
לצאת מאיזור הנוחות לנסוע רחוק רחוק
כדי להתקרב אל עצמי קרוב קרוב.
בכיתי, צחקתי, אכלתי, התחבקתי מלא
(נראה לי השלמתי לא רק את החיבוקים של שנת הקורונה אלא את כל החיבוקים שלא חיבקתי בחיי)
השארתי את הציניות בירושלים ופתחתי את הלב בירוחם.
יש לי עוד מלא מה להגיד
אבל באמת שעדין אין לי את המילים הנכונות .
יעל שפיצר סטפ
הסיסטרהוד הוא מקלט של ממש.
מקום בו אני מוקפת באחיות, בנשים חזקות ומרשימות בכל הגילאים, הצבעים, המקצועות והסגנונות. רווקות, נשואות, גרושות, אלמנות, אמהות או אלהוריות וכל מה שביניהן.
הסיסטרהוד הוא חוף מבטחים בו אני יכולה לומר את כל מה שמעיק עליי, כל מה שקשה או מטריד, ואף אחת לא שופטת אותי. מקום בו אני יודעת שאקבל אהבה ותמיכה בלתי מסוייגת לכל בחירה שלי.
הסיסטרהוד הוא הדרך שלנו לשנות את העולם, להפיל את הפטריארכיה לטובת הנשים והגברים גם יחד, ולעשות שיהיה פה טוב יותר.
הסיסטרהוד הוא מקום של ריפוי והחלמה, של ליקוק פצעים וגיבוש תובנות על העבר שלי, והבנה מה יכולתי לשנות ומה לא.
הסיסטרהוד הוא, באופן הוזי ומקסים, המקום בו למרות שאני לבד בחדר השינה, הייתי מוקפת מדי יום שני בחודשים באחרונים באחיותיי מכל העולם.
הסיסטרהוד הוא העתיד שאני מאחלת לבנותיי.
תודה מיכל שפתחת את הלב והקמת את הדבר המופלא הזה שאנחנו רק מתחילות להבין מה הוא בדיוק.
נטע כהן
להחזיר לעצמי את האמונה בכוח שלי. זה #סיסטרהוד עבורי.
להבין שזה שאני אמא לבן זה התיקון שלי בעולם, לחנך אותו להיות ילד פמיניסט שלא כבול בהבניות חברתיות מגדריות ו/או פטריכאליות זה השינוי שאני רוצה להיות ולראות בעולם.
כל שני בערב בחודשים האחרונים היו מוקדשים לשיח נשים הכי אינטימי, פתוח ומכיל שהיה לי בחיי. מעין מעגל שבט נשי עם שורשים שהתחילו באמהות אימותינו אלפי שנים אחורה, שעבר אדפטציה לריבוע בזום עם נשים עוצמתיות ומכילות מכל העולם, וימשיך עוד לדורות הבאים בזכות הסיפור החדש שאנחנו כותבות בעולם.
לכאורה שעה וחצי בשבוע שנגמרו אי שם אחרי 4 שעות באמצע הלילה, וגם כשנרדמתי על המקלדת לא וויתרתי לעצמי. לאט לאט התקלפו הפחדים, הבושה וחוסר האמון ונהפכו לחיות ולחיים. ראיתי שוב במראה את האישה והאגדה, וחזרתי להאמין בכוח שלי.
כת ה@%* הסודית שלי שמרפאת אותי בכל שיתוף וחשיפה נשית. המקום הבטוח להתלבט, להשוויץ ולשתף במשמח ובכואב ביותר.
חוה ברכה
אתמול עברתי חוויה שלא חוויתי מעולם.
הגעתי אתמול למפגש של הסיסטרהוד עם רעידות בגוף
להכנס לבית שאני לא מכירה עם נשים שמעולם לא פגשתי במציאות.
החיבוק של מיכל ברקאי ברודי המיס לי את הלב ואחכ העיניים הטובות והחיבוקים של עוד נשים מיוחדות.
דמעתי מהתרגשות והקלה על הזכות הזאת להיות חלק משבט נשים,
הרגשתי שהגעתי הביתה.
באמת מה שביקשתי זה רק להרגיש שייכת ושיש לי מקום.
הלב שלי התרחב מאהבה וסקרנות להכיר את כולן.
כל אחת שדיברה נגעה בי, הידהדה חלקים בתוכי, התעוררתי עם חיוך ושלווה פנימית שקשה להסביר במילים, תחושה חזקה שלא משנה מה,
אני לא לבד בעולם ושיש לי מקום.
נפעמת מהתחושה הזאת
מחבקת ואוספת את החוויה הזאת
לחיים שלי – האישיים והמקצועיים. מרגישה שרק התחלנו..
המפגש הזה היה כל כך מדויק לי
הבאתי את עצמי בדיוק כמו שנכון לי
איזה הקלה להרגיש בית.
תודה לעדי לנדאו רון האהובה עליי שמכירה אותי ועשתה את החיבור ביננו.
תודה למיכל על הבית והלב הפתוח ועל מודלינג והשראה לאחוות נשים אמיתית.
ותודה לכן נשים יפות, אחיותיי למסע
שירה ברנדס שרבי
אז איך אפשר להסביר את הסיסטרהוד?
חשבתי שאחרי שאעבור קבוצה בעצמי אוכל להסביר בקלות מה זה, אבל לא.. עדיין קשה לתאר במילים את החוויה,
זה קסם,
זה שבט נשי חם ואוהב,
זה מרחב של הכלה ותעופה,
זה להיפגש עם עצמי כל שבוע מחדש כל פעם מכיוון אחר,
זה להכיר נשים כ"כ שונות ממני שבעצם כ"כ דומות, מדהימות ואלופות אחת אחת,
זה להרים את הראש מעל הלוגיסטיקה של החיים פעם בשבוע ולהסתכל על הכל בפרספקטיבה אחרת,
זה לדבר על מה שבאמת חשוב לי בעולם,
זה ללמוד על המהפיכה הנשית ועד כמה אנחנו חיות בתקופת שגשוג מטורפת בה אנחנו-הנשים יכולות לעשות הכל. אבל באמת.
זה להתרגש. להכיל. לחבק.
להתעצבן, לחשוב. לדמיין.
לעבור את כל קשת הרגשות תוך כדי לימוד ושיתוף.
זה להניח את הלב בצורה הכי אותנטית שלו בלי חשש, כי יש אחיות מדהימות שמחזיקות אותו.
זה להבין שאני נותנת לעצמי מקום ככה כולנו גדלות,
ביחד.
ולא על חשבון אחת על השנייה.
זה לעוף על עצמי בצורה הכי חופשייה שיש, ולקבל המון חיבוקים ומחמאות מהשבט.
זה פשוט שבט נשי. כמו ששבט נשי צריך להיות.
אז אם יש לך פרפרים בבטן שקראת את זה
ובא לך להיות מחובקת בעוצמה נשית מטורפת וחזקה
סימן שאת צריכה שבט,
בואי, את לא תתחרטי!