סוכות 2008
יושבת על צוק, מביטה אל הים. לצידי האיש שדמיינתי בכל כוחותיי שהוא האיש של חיי.
אנחנו כבר כמה ימים בהבנה שהסיפור הזה מוכרח להסתיים,
כי מכל האהבה נותר רק סבל וכאב,
אבל עדיין נאחזים באיזה חוט שמחבר אותנו זה אל זו.
אני מביטה על הים בשתיקה.
מעל המים אני כמעט יכולה לראות פיזית את המילה
"לוותר"
כתובה על הים.
הראש שלי מיד מוסיף מעל את המילה
"לא"
לוותר.
כמה ימים אחר כך אני עוזבת את הבית ויוצאת לשממה של שברון לב אדיר, בתוך התמחות סיוטית במשפטים, בלי לדעת לאן מוביל אותי נתיב החיים בכלל.
***
לו הייתי יודעת אז
שהפרידה הזו תיקח אותי אל מסע ארוך ארוך
שבין כל המפלצות, השדים, הנסיכות והפלאים שבו
יגיע אלי בדיוק האיש הנכון
בדיוק בזמן הנכון
כדי להצליח גם להקים את המכינה
וגם להקים לנו בית
בוודאי לא הייתי פוחדת כל כך אז על הצוק.
פוחדת מספיק כדי להוסיף בכוח את המילה
"לא"
מעל המילה
"לוותר".
***
יש משהו לא הוגן בזמן.
כשאני מסתכלת אחורה אני תמיד יודעת לומר:
אם יניב היה מגיע אלי יום אחד לפני בוודאי לא הייתה קמה המכינה.
אם שלושת ההריונות הראשונים שלי היו מחזיקים היו לי שלושה ילדים
ואף אחד מהם לא היה הנשמה הנדירה, המושלמת, והמופלאה שהיא הבת שלי.
אם הייתי מתחתנת אז ב2008 בגיל 26 לעולם לא הייתי עוזבת את עולם המשפט לטובת עולם היזמות, החינוך והגשמת החלומות.
לא הייתי האישה שאני היום.
לא היה לי הסיסטרהוד
לא הייתה לי השבת וגם לא האמונה.
לא הייתה לי אותי.
אבל יש משהו כל כך מפתיע בחוסר ההגיון שלו,
בעניין הזה של הזמן.
***
אנחנו תמיד יודעים לחבר את הנקודות רק בדיעבד.
ברור שהפרידה ההיא הייתה בעיטה אל האושר.
ברור שההפלות היו לטובה.
ברור שההתמחות הנוראית הייתה ברכה
הכל ברור בדיעבד.
אבל אם הנוסחא הזו נכונה אחורה, למה לא לדעת באותה רמת וודאות שכך גם עכשיו?
שכל דבר שלא מתממש לנו כרגע למרות שאנחנו מייחלים בו רוצים אותו כל כך,
לא מתממש – לטובתנו.
הזוגיות שאת מצפה לה כל כך ולא מגיעה?
אולי האיש שלך צריך לעבור עוד משהו כדי להגיע אליך מוכן.
ההריון שלא נקלט?
חכי, זו עדיין לא הנשמה הנכונה שתהיה החלק המתאים בפאזל של המשפחה שלך.
העבודה שלא התקבלת אליה?
אולי יש עבודה אחרת שמחכה לך,, שתלמד אותך ותתן לך כל כך הרבה, רק עוד קצת, רק עוד רגע.
כדי להאמין בנוסחא הזו, שהזמן לטובתנו קדימה כפי שהוא אחורה
צריך דבר חסר כל הגיון
***
אמונה.
בסוכות אנחנו קוראים את ספר קהלת.
ומכל הדברים של החכם באדם
אחד המצוטטים והחכמים מכל הוא:
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:" (קהלת, פרק ג)
לכל זמן
ועת לכל חפץ תחת השמים.
לכל דבר יש זמן מיוחד בו הוא נועד להתממש.
בו הוא נועד לקרות
ואינסוף זמן שלא נכון לו לקרות בו.
אז איך אנחנו מחזיקים את ההבנה הזו?
***
אנחנו לא תמיד מחזיקים אותה.
אבל כשאנחנו ממש חייבים תזכורת, ברגעי הכאב והצער והאכזבה
יש לנו כלי אחד:
להביט אחורה.
לחבר את כל הנקודות.
להודות על כל שהשתבש בנו לטובה.
ולהאמין שאותה נוסחא בדיוק תוביל אותנו תמיד למחוז חפצנו
לחיים ולשמחה ולשלום
בזמן הנכון.
גם אם לא בדיוק בזמן שבו אנחנו רוצים.
שבת שלום וחג שמח מירושלים
***
(בתמונה: צוק אחד של קסם, קרוב מאוד לצוק העצבות, 13 שנים אחר כך
בדיוק עם האיש הנכון
במקום הנכון
ובזמן הנכון)
"א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:"
(קהלת ג)
חג שמח.