אני שווה את זה

הוא אורז את כל חפציו ובלב הולם מגיע לחזות בפלא.

הבן, שכבר גדל להיות עלם צעיר

נעמד בבטחה מול כן הציור ובשלוש הנפות מכחול מצייר את הציור היפה ביותר שראה האב בחייו.

"שלוש הנפות מכחול? בשביל זה נתתי לך את בני האהוב וכל כספי למשך שבע שנים?"

"אם היית נותן לי אותו לעוד שבע, הוא היה עושה את זה בהנפת מכחול אחת."

עונה המאסטר.

***

במשך יותר מעשר שנים ראיינתי ומיינתי גברים ובעיקר נשים לעבודה.

בשלב כלשהו שמתי לב למשהו מוזר ביותר.

אחת אחרי השניה הן היו שואלות אותי אינספור שאלות.

שאלה אחת הייתה תמיד נשארת מחוץ לשיחה:

"מה השכר?"

כשעליתי על זה התחלתי לנזוף בהן, כבר בשלב השיחה הראשונית בטלפון :

"את מגיעה לעבוד. לא להתנדב. ואם את רוצה להיות מודל למנהיגות נשית את חייבת להבין שהעבודה שלך שווה כסף וכסף זה דבר שטוב וחשוב שיהיה לך."

***

לא יודעת אפילו לספור כמה פעמים נתקלתי בעצמי ואצל אחרות

לתגובות מקטינות, למשא ומתן לא הוגן ולהנחת יסוד כללית שאם יש לנו איזו משימה חשובה לשמה

אנחנו מקבלות את הזכות לעמוד על הבמה ולדבר

זה אמור להיות מספיק.

ששכר סמלי צריך לרצות אותנו,

שזה שביקשנו העלאה זו חוצפה

ושאם דיברנו על כסף (דבר מלוכלך ולא ראוי) חטאנו למטרה החשובה לשמה התכנסנו.

אז לא.

***

"תהיי השינוי שאת רוצה לראות בעולם" הוא המוטו שמהטמה גנדי נתן לי במתנה. אני העברתי אותו למכינת עלמה

 והשארתי אותו חקוק על לוח ליבי לתמיד.

ובא לי לומר לאחיותיי המרצות כמה דברים

מתוך התמודדות שאני מרגישה עכשיו ושומעת אותה בלי סוף מסביבי.

1. תהיו השינוי.

המסר שלך הוא רק חלק מהשינוי שאת רוצה לראות בעולם.

הערך שאת מביאה איתך הוא עוד חלק בשינוי.

והשכר שאת גובה גם הוא חלק בלתי נפרד מכל אלה.

2. את לא יכולה לומר בכנות שאת מאמינה שיש ערך לדברים שלך

אם את לא מקבלת עבורם שכר הולם וראוי.

3. ממש כמו במשל,

כשאת עולה לדבר על במה,

את לא נמדדת על הזמן שהשקעת *באותו היום* כדי להגיע ולהעביר את המסר שלך.

את נמדדת על הזמן שהשקעת *בכל חייך* כדי להיות חדה, חכמה, רהוטה, מדויקת ומעוררת השראה.

את נמדדת על הכישרונות שנולדת איתם

החוויות שאספת

התובנות שנולדו לך

ובעיקר על מה את גורמת לקהל שלך להרגיש.

4. חריג אחד יש לי לכלל הזה,

והוא ההרצאות שלי במכינה שלי,

שניתנות בשכר שעתי זהה לזה שמרויחים כל שאר המרצים,

מתוך הבנה עמוקה שאם זה מה שיכולתי לשלם למרצים אחרים כל השנים,

זה מה שאני גובה היום עבור הרצאה שלי.

זו גם הסיבה שכל עוד הייתי ראש המכינה לא גביתי שכר מלא על הרצאות שלי כמעט אף פעם.

וגם זה חשוב ומוביל אותי לסעיף הבא

5. לכל אחת מאיתנו יש נקודה רגישה.

מטרה שעבורה היא מוכנה להרצות בחינם או בשכר סמלי.

וגם זה ממש ממש בסדר

אם את לא מרגישה שויתרת על העקרונות שלך,

שמכרת את עצמך בזול

שהרגשת קטנה כל כך במשא ומתן

רגע לפני שבאת ללמד אחרים איך להיות גדולים.

**

הלוואי שנחליט שאנחנו מסוגלות לא להיבהל.

בחיוך של אלופות

בבטחון של מקצועניות

בידיעה שמי שישמע אותנו ירוויח.

פשוט לומר לאדם בצד השני:

"אני מרצה מעולה. ואני שווה את הכסף"

נשבעת שזה עובד לי כמעט כל פעם.

הלוואי שיעבוד לכולנו.

(בתמונה: אישה עם מבט נחוש שמעלה את המבט הזה לפייסבוק לימים שהיא שוכחת ממנו)